שלום חברים,
הגענו לניו זילנד, כבר מהמטוס ראינו שהנוף מדהים, אבל עוד לא ראינו כלום.
נחתנו בעיר קרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי. ספגנו קצת קרירות אחרי החום והלחות של העיר האוסטרלית האחרונה (קירנס),
האכסניה שבה הזמנו מקום שלחה מונית לשדה התעופה הבחור/ה המבוגר/ת שהחזיק/ה את השלט עם השם שלנו היה/היתה קצת מוזר/ה, קול גברי, פנים גבריות, אך הלבוש לגמרי נשי (אפילו אנה לא לובשת גרביונים), אבל אנחנו מפרגנים...
הגענו לאכסניה חמימה ונחמדה שהיא פחות או יותר בית גדול של זוג ניו זילנדים נחמדים.
הדבר הראשון שהפתיע אותנו הוא שהלילה יורד כאן בסביבות 10 בלילה והיום מתחיל בסביבות 5, פשוט כיף כי אפשר להספיק הרבה יותר כל יום.
בקרייסצ'רץ היינו 5 ימים, העיר יפה וחמימה (למרות מזג האויר הקר), טיילנו בגנים הבוטנים היפים, בכיכר המרכזית, וברחובות שמסביב לה שהיו מלאים באמני רחוב, בתים יפים, שוקים ועוד.
אחרי יומיים בקרייסטצ'רץ' רכשנו חבר חדש שילווה אותנו לכל אורך הטיול שלנו בניו זילנד, קוראים לו פיליפ, פיליפ פורד. פיליפ הוא רכב סטיישן שנת 94 עם מזרון מאחורה שאבזרנו בהרבה מאכלים ופינוקים לדרך.
ביום שישי עשינו קידוש בבית חבד וגילינו שיש הרבה ישראלים בקרייסצ'רץ (לעומת אוסטרליה).
מקרייסצ'רץ' נסענו לעיר שנקראת אוקראה, הנוף לאגם היה יפיפה (התמונות לא מצליחות לתפוס את זה), טיילנו כמה שעות בעיר, מצאנו מקום נחמד לחנות בו וישנו בפעם הראשונה באוטו והיה נחמד וחמים.
יום למחרת נסענו לאגם טקאפו (הנסיעה היתה די ארוכה – כמה שעות). הנוף לאגם היה מדהים, עצרנו לצלם אותו מכמה כיוונים. באותו היום ישנו באתר קמפינג שמשקיף על האגם, קנינו בסופר אוכל ועשינו לנו ארוחה חמה, טובה ומפנקת.
למחרת נסענו להר קוק ובדרך ראינו אגם נוסף בשם פוקאקי (רוב השמות הם מאורים, כלומר שמות שהילידים הניו זינלדים המציאו עוד לפני שהאירופאים הגיעו לכאן) שהיה יפה אפילו יותר מהקודם, מזג האויר היה מעולה והשמש הפכה את המים לטורקיז מדהים. שעה נסיעה מהאגם נמצא הר קוק, בניגוד לאגם מזג האוויר שם היה נוראי, סופת גשמים עצבנית התחוללה ואי אפשר לצאת לטרקים כבר כמה ימים, התחזית אומרת שגם בימים הבאים. החלטנו לא לחכות לשמש, אכלנו ארוחה חמה בבית קפה (פיצה מפנקת ומרק חם) והמשכנו הלאה, מצאנו סטיה קטנה בכביש ועצרנו שם לישון.
למחרת הגענו לעיר בשם וואנקה, העיר חמודה ביותר, קפצנו לקולנוע שנקרא סינמה פרדיסו, שם רואים את הסרט על ספות גדולות והם מפורסמים בגלידה תוצרת הבית ובעוגיות החמות שהם מכינים בהפסקת הסרט – טעים! בלילה ישנו אצל מישהי דרך היט (היט זה ארגון שמקשר בין אנשים שרוצים לארח יהודים בביתם – לא ברור למה, לבין יהודים בעיקר ישראלים שרוצים מקום להתקלח ולישון בחינם או כמעט בחינם), אישה מבוגרת בשם אן שהיתה סופר נחמדה וסיפרה לנו שהיא כבר אירחה יותר מ1200 ישראלים. הנוף מהבית שלה מהמם כולל הרים, אגמים והרבה הרבה ירוק. בזמן הזה אנחנו כבר די קרובים לכריסמס ובכל בית רואים עצי אשוח מקושטים, בחנויות מוכרים מתנות לכבוד החג וקישוטים משעשעים.
לוואנקה נחזור בהמשך, אבל קבענו לנו טרק לעוד יומיים אז המשכנו הלאה לעיר קווינסטאון. העיר הזו מלאה בחיים שוקקים ורחובות הומי אדם. משם יצאנו לטרק הרוטברן.
הטרק בן שלושה ימים, על הגב סחבנו את האוכל שלנו לשלושת הימים, את הכלים (גזיה, סירים, כוסות וכו'), אוהל, שקי שינה, בגדים חמים ועוד. ביום הראשון הלכנו במסלול מיוער מלא מפלים קטנים וגדולים, באיזורים מסויימים העצים מכוסים במן דשא ירוק מה שהופך את הכל לתמונה מהאגדות. במהלך היום טפטף עלינו גשם אבל את המקלחת הרצינית קיבלנו כאשר עברנו ליד מפל ענק (כ-180 מטר גובה), התחושה היתה עוצמתית ברמות מטורפות – המים המכים בתחתית המפל כמה מטרים מאיתנו, השפריצו לכל עבר וגרמו לרוח אדירה לנשוף עלינו בחוזקה, דרך הסופה שנוצרה היינו צריכים לעבור בעודנו מדלגים מאבן לאבן (כמובן שהכל חלקלק). עברנו את המפל בשלום אבל ר-ט-ו-ב-י-ם.
את הלילה הראשון עשינו באוהל, והיה קפוא, בעיקר בגלל שהיינו רטובים. במהלך היום אחד ממעילי הגשם התפורר פחות או יותר וכל תנועה חדה קרעה אותו עוד קצת, בנוסף גילינו בדרך הקשה שהכיסוי לתיק לא באמת מגן נגד מים... אבל, אחרי כמה כוסות מרק עוף (שהבאנו מהארץ), אחרי שהחלפנו לבגדים יבשים והתכרבלנו בשקי השינה המצב השתפר וטמפרטטורת הגוף עלתה.
היום הבא היה יום חג, אומנם היה זה הכריסמס אבל לא על זה אנחנו מדברים, ב-25.12 היה יום השנה החמישי שלנו ביחד. מזג האויר היה מצויין והנופים השתנו לגמרי, המשכנו לטפס גבוה להרים ומשם השקפנו על נופים מדהימים שכללו אגמים, הרים מושלגים, יערות אינסופיים ומפלים לרוב. כל אדם שפוגשים בדרך מברכים ב"מרי כריסמס", חלקם חובשים כובעי סנטה מצחיקים. במהלך היום גם פגשנו בדי הרבה ישראלים שהעבירו איתנו קצת מחוויות הטיול. בתום ההליכה הגענו לבקתה (שדרוג משמעותי מהאוהל), שם היה חמים ונעים, אוירת חג המולד שרתה במקום, הריינג'ר של הבקתה ואישתו הכינו עוגה מיוחדת (שאת השם שלה אנחנו לא זוכרים אבל נשמעה כמו משהו גרמני) ושוקולדים חולקו לאנשים. חגגנו את חמש השנים שלנו בארוחה חגיגית ובבקבוקון יין שסחבנו כל הדרך למעלה. השינה בבקתה היא בחדר גדול בו עשרים וארבע מיטות (קומתיים) עם מחיצות עץ דקות כל ארבע מיטות, כמובן שעל מקלחת אין מה לדבר – אבל אחרי הלילה הקר באוהל לא התלוננו :).
היום השלישי של ההליכה היה ברובו ירידה שהיא למרבה הפלא מעייפת את השרירים גם היא, כי הדרך חלקלקה וצריך לבלום את עצמך כל הזמן. שוב הנוף השתנה, הלכנו ביער והרבה נהרות, גשרי חבלים, ומפלים צצו לאורך הדרך.
לקראת הצהרים סיימנו את הטרק עייפים, תפוסים ורעבים, אך מרוצים! חיכינו לאוטובוס שייקח אותנו בחזרה לקווינסטאון ובמיוחד למקלחת חמה וארוחה טובה.
אין ספק שהטרק היה מיוחד והנופים משגעים, מומלץ!
על אף העייפות הרבה ותלאות היום, אנחנו יושבים באכסניה וכותבים לכם את הבלוג הזה, מקווים שנהנתם לקרוא.
אוהבים,
אנה ויואב
