לקח לנו הרבה זמן, עברו שבוע וחצי, כמעט שבועיים מאז שנחתנו בארץ. חשבנו כבר לוותר על העדכון האחרון, אבל בשביל סגירת המעגל, בשביל המזכרת ובשביל קהל הקוראים הנאמן התעלנו על עצמנו והתחלנו לכתוב...
בעדכון הקודם סיפרנו לכם על הגעתנו לאוקלנד והמכירה המהירה של פיליפ.
ברגע שהבנו שיש לנו בערך שבוע באוקלנד התחלנו לחפש אירועים, פסטיבלים ומוקדי עניין.
באחד הימים ביקרנו בפסטיבל הפנסים הסיניים לכבוד השנה הסינית החדשה. יריד מלא דוכנים של אוכל, מזכרות מקוריות ועוד, בפארק התהלכו דרקונים סיניים וכל מני פסלים סיניים מוארים. טעמנו כמה דברים חדשים ונהננו מהאוירה המיוחדת.
הלכנו לקונצרט מיוחד, גם הוא לכבוד השנה הסינית החדשה, ספגנו קצת תרבות בהופעה מרשימה שכוללת עוגב ענק, ועשרות כלי נגינה נוספים וזמרים רבים (כל מיני סגנונות, מקלאסי, מאורי, סיני ועוד).
למחרת שטנו במעבורת לעיר שנקראת דבנפורט לפסטיבל היין המוזיקה והאוכל. נהננו מאוד, התחלנו לשתות יין מ-10 בבוקר, היינו בהרצאה על יינות ואיך להתאים לאוכל, אפילו למדנו לגרגר את היין בצורה מקצועית J. כל הזמן היו כמה הופעות במקביל וקפצנו ממקום למקום לפי החשק.
בימים הראשונים באוקלנד ישנו אצל ג'ורג' (שהיה נחמד מאוד וגם היה מאורי) ואשתו שהיתה קרה למדי (היתה צרפתיה – זה אומר הכל J) ... הם ארחו שם גם בחור אירני שברח מאירן וניסה להשיג אזרחות ניו זילנדית, ובחור צעיר מאוגנדה שברח והשאיר את המשפחה שלו שם וגם הוא מחפש מפלט בארץ הירוקה.
אחרי ארבעה ימים עברנו למארחת אחרת בשם אנט, שהיתה סופר נחמדה ואירוח ישראלים היה חלום שלה במשך זמן רב. היא טיילה איתנו והראתה לנו מקומות באוקלנד שלא היינו מגיעים אליהם לעולם לבד. בזכותה גילינו שאוקלנד לא סתם עיר אפורה ענקית ושיש בה נופים מדהימים!
יום למחרת עשינו מיני טרק נוסף, לקחנו מעבורת לאי רנגיטוטו. כעבור שעה עליה הגענו לפסגה ונוף מדהים של אוקלנד וסביבתה נגלה לנגד עינינו.
ב-24.2 בצהריים נסענו לשדה התעופה ואחרי קפה אחרון עם אנט עלינו למטוס (בלי תורים, בלי בעיות ובלי לחכות – חצי שעה וסיימנו הכל). טיסה של 11 שעות בחברה התאילנדית עברו מעולה (כל הזמן עברו דיילים עם שתיה מכל הסוגים ואוכל נחמד).
הגענו לבנגקוק בלילה למלון שהזמנו מהאינטרנט, אבל מה שעבד המון פעמים בניו זילנד ואוסטרליה לא עבד בבנגקוק. נקצר ונגיד שעזרו לנו למצוא מלון אחר באיזור הקאוסן.
בנגקוק היתה בנגקוק, אלה היום ארבעה ימים של מסאז'ים, שייקים, מוקפצים, בננה לוטי, קניות, קניות וקניות.
ביקרנו בשוק סוף השבוע המדהים, חידשנו מלתחה ב-MBK , בילינו בשוק הלילה ואפילו קפצנו לארמון המלך. נזכרנו בטוקטוק במחירים ובכבישים המשוגעים של תאילנד.
ב-28.2, אחרי שהצלחנו להכניס בקושי את כל הקניות לתיקים (ואחרי חישוב מדוייק של משקל של כל תיק) הגענו לשדה התעופה של בנגקוק. התור הארוך מאוד של אל-על קיבל את פנינו, הישראלים שעקפו ונדחפו הזכירו לנו שאנחנו בדרך לארץ ואיימו לפוצץ את הבועה היפה שחיינו בה.
עשר וחצי שעות של טיסה (וכיסא מקולקל) הביאו אותנו לארץ הקודש.
המשפחה קיבלה את פנינו עם בלונים, חיוכים וחיבוקים. אפילו יאנה המקסימה באה לראות אותנו בשדה ולהעביר לנו בלונים מהחברות.
כן, ידענו שזה יגמר, אבל זה עדיין הפתיע אותנו.
עכשיו אנחנו בארץ מתחילים מחדש. מחפשים בית חדש, מחפשים עבודה חדשה אבל המשפחה והחברים ישנים וטובים J
כמה מספרים:
60 מליון – מספר הכבשים שיש בניו זילנד.
2 – שני דולרים ניו זילנדים (כחמש וחצי שקל) עולים שני סטקים של כבש בהנחה.
260 – מספר הקילומטרים שהלכנו בטרקים בניו זילנד (לא כולל טיולים קצרים של כמה שעות), בד"כ עם תיק גדול על הגב.
זהו... זה נגמר באמת...
היה מדהים וכיף, חווינו חוויות ונהננו כל כך.
אין ספק שזה היה הטיול של החיים!
(עד הטיול הבא :))
להתראות!
זהו... זה נגמר באמת...
היה מדהים וכיף, חווינו חוויות ונהננו כל כך.
אין ספק שזה היה הטיול של החיים!
(עד הטיול הבא :))
להתראות!
