יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

מהעיר לחוף


היי חברים,
מקווים שהכל טוב בארץ, אצלנו מצויין.

אז אחרי ארבעה ימים אנה יצאה מהג'ט-לג וקמה מהתרדמה.
בפעם האחרונה הפסקנו בסידני ונשאר לנו עוד לספר לכם על היום האחרון שלנו בסידני, באיזור בשם דארלינג הארבור.
התחלנו באקווריום של סידני, ראינו שם כמה דברים מגניבים שאין בשום איזור אחר כמו מדוזות מוזרות (ממש יפות חלקן בצורת קוביה), דגים בצורות וצבעים שלא ראינו בשום מקום אחר וגם דברים כמו כרישים, צבי ים,פינגווינים, חתולי ים ושאר מיני יצורי ים.
המשכנו לטייל באיזור וראינו שלט של גנים סיניים, נכנסו לראות במה מדובר. היתה שם גינה עצומה ומושקעת בטירוף עם אגם ומפלים פסטורלים ממש. ראינו שם בקתה שבה נותנים להתלבש בתחפושות של אצולה סינית, כמובן שקפצנו על זה (תסתכלו על התמונות). אחר כך גילינו שבפתח הבקתה כתוב בקטן קטן שהשימוש בתחפושות בתשלום של 10$ (35 שקל כל אחד!!!). חשנו מרומים אבל תוך כמה דקות שכנענו את עצמנו שהתמנות שוות את זה (ממש לא!), תראו בהמשך.
המשכנו לטייל באיזור, יש שם נהר גדול עם גשר, מרינה ואיזור ממש יפה לטיולים.
באותו יום ארזנו את התרמילים (בקושי רב) ויצאנו לנסיעת לילה (12 שעות) לעיירת החוף הראשונה שלנו "ביירון ביי".

מוקפים באירופאים מכל הסוגים (בעיקר צרפתים, גרמנים ואנגלים), הגענו לאכסניה היפית שם כולם צעירים, יפים (מדי) ושמחים.
יום למחרת נזרקנו על החוף לכמה שעות טובות, החוף היה יפייפה, אבל אפילו 7 ק"ג של קרם הגנה לא מנע מאיתנו להשרף.
ראוי לציין שהחלטנו לפנק את עצמנו, מצאנו סופר וקנינו מצרכים, מהם הכנו פסטה עם כדורי בשר, שקשוקה ופינוקי בוקר – טעים!!!!.
בבוקר הבא הלכנו למגדלור שבאיזור, כמה קילומטרים מהאכסניה. אחרי כשעתיים הליכה ולא מעט  מדרגות (הכנה לטרקים של ניו זילנד) הגענו למגדלור שבקצה ההר וממנו נשקף נוף מדהים של האוקיינוס והחופים המדהימים של ביירון ביי.

למחרת נסענו ליעד הבא – surfers paradise. עיר יפה עם רצועת חוף ארוכה ויפה גם היא. טיילנו במרכז העיר ונהננו ממדרחוב יפה, נגני רחוב, ולימוזינות-האמר שחלפו לידנו כל רבע שעה. אכלנו שוארמה (באוסטרליה הם קוראים לזה קבב, ולפלאפל הם קוראים קבב צמחוני), היא לא היתה טובה.
לא ציינו אבל כמעט כל ערב יצאנו לפאב ושתינו בירות חדשות. עד עכשיו שתינו משהו כמו 20-15 סוגים חדשים של בירה.

אתמול יצאנו לפארק שנקרא Wet 'n wild, זה פארק מים עצום עם המון מתקנים שנראים תמימים אבל הם מפחידים ומגניבים בטירוף. באחד המתקנים מכניסים אותך לתא בגודל של תא טלפון, ואז אתה שומע ספירה לאחור, 3,2,1, ואז נשמטת הרצפה מתחתיך (זו לא מטאפורה – הרצפה נופלת!) ואתה נופל נפילה כמעט חופשית, במגלשת מים שאחר כך מתעקלת ועושה לופ שלם של 360 מעלות. כשהסיבוב מסתיים אתה מוציא את הלב שלך מהתחתונים ובצעדים כושלים יוצא מהמתקן. לפני העליה למתקן שוקלים כל אחד ואחד לוודא שהוא במשקל המתאים ויש כאלה שלמרות הבדיקה לא מצליחים להשלים את הלופ ונתקעים בתוך המגלשה. לא לדאוג, יש יציאה מיוחדת לאנשים שנתקעו באמצע.

היום קמנו ארזנו את התיקים, אכלנו ארוחת בוקר ועוד מעט נמשיך ליעד הבא – ברייסבן. נשתף אתכם באירוע קשה מארוחת הבוקר, קנינו בסופר חומוס כדי שיעזור לטונה לרדת בגרון. מסתבר שהחומוס כאן עשוי ממיונז, שעועית, רוטב ויניגר ועוד דברים שהם לא חומוס! נקווה שנתגבר על המחדל הזה במהלך הנסיעה צפונה...
זהו בינתיים, מתגעגעים לכולם!            
ביי,
אנה ויואב.

נ.ב.
הוראות הפעלה חשובות: מי שרוצה להמשיך לקבל עדכונים על הבלוג שיירשם אליו ,(בצד הימני של המסך) וככה יקבל עדכונים כשנכתוב דברים חדשים. 
ככה לא נציק במייל למי שלא רוצה...
















יום שני, 8 בנובמבר 2010

ימים ראשונים בסידני אוסטרליה


שלום חברים,
ברוכים הבאים לבלוג שלנו. מקווים שאהבתם את השם הקליט.

לקצרי הסבלנות והזמן אתם יכולים לקרוא את הגרסה הקצרה המודגשת בשורה האחרונה (מבטיחים לא לנטור טינה).

אז לפני הכל נספר למי שלא יודע (כי זה נסגר רק כמה שעות לפני שעזבנו את הארץ) שיש כרטיס חזור.
אנחנו חוזרים ב1 במרץ אחרי כמה ימי התרגעות בבנקוק בדרך מניו זילנד (אנחנו מנחשים שנצטרך את המסאז'ים אחרי הטרקים).

אז הטיול התחיל בטיסה ארוכה, וליתר דיוק 3 טיסות ב-24 שעות:
תל אביב – עמאן, עמאן – בנקוק, בנקוק – סידני. אין יותר מדי מה לספר, רק שהיה ארוך ומלא שעות שינה וסרטים.

הגענו לסידני ב-6:30 בבוקר ובשדה התעופה התחלנו לחפש מקום לישון (כדי לא לצאת עם חור בכיס בגודל של אוסטרליה, חיפשנו DORMS מה שאומר שישנים עם עוד אנשים בחדר – מזכיר את תקופת האכסניות בצבא).
מצאנו מקום דלוח למדי במרכז העיר.

ברגע שהוצאנו את האף משדה התעופה גילינו שסידני גשומה וחורפית, במיוחד לכבודנו.
בטח שקצת גשם לא יעצור אותנו – אבל הג'ט-לג כן (9 שעות הבדל).

כמה שעות מאוחר יותר, הרמנו את עצמנו ויצאנו לכיוון הצ'יינה טאון. בדרך עברנו בשוק שנקרא פאדיס וראינו מלא דברים שרצינו לקנות אבל לא רצינו להסחב איתם כל הטיול.
אחרי זלילה בצ'יינה טאון, החלטנו לעשות סיבוב ברחבי העיר על אוטובוס שאטל חינמי. הנסיעה הזו היתה מלחמה של האדם בעייפות שלו, ליתר דיוק מלחמה של אנה בניקורים שלה – הניקורים ניצחו.

ביום השני מזג האויר האיר לנו פנים והלכנו לראות את בניין האופרה – מרחוק נראה כמו גלויה ומקרוב כמו זנב של קרפיון (יותר מרשים בתמונות).
בדרך ראינו שלט שהיום יש אירוע של RedBull Flugtag האוסטרלי, לטובת מי שלא מכיר – אנשים בונים כלי תעופה שלא עפים וקופצים למים איתם (לרוב הם מתרסקים לחתיכות). החלטנו לשים פעמינו לאירוע ולהרגיש חלק מהעם האוסטרלי. צחקנו מטפשותם של הקופצים יחד עם כל הקהל והקופצים עצמם.

טילנו באיזור יפהפה שנקרא הרוקס, עלינו על גשר הרבור וראינו עד כמה יפה סידני מלמעלה.

בלילה קפצנו לפאב מקומי ונהננו מכמה בירות ומוזיקה טובה. אחר כך הלכנו למקום שנקרא Harrie's Pay (זה שהיה במירוץ למליון הישראלי) שם אכלנו ארוחה שלמה שכללה פירה, אפונה ובשר – הכל נכנס לתוך מאפה אחד משביע וטעים.

היום נסענו ברכבת להרים הכחולים (Blue Mountains) ולעיירה יפייפיה ושקטה בשם קטומבה. הנוף היה מדהים, יצאנו לטיול רגלי של שעתיים – שלוש. אח"כ נכנסנו לבית קפה שהיה אחד היפים והמיוחדים שראינו אי פעם, הכל היה עשוי מעץ עתיק, כל שולחן שונה לחלוטין מהאחרים והיתה אוירה ממש מיוחדת (תראו תמונות אח"כ), מסתבר שכל העובדים בבית הקפה הם חלק מכת שנקראת 12 השבטים, והמלצר סיפר לנו עצמו ועל הכת (ניסה לפחות לספר בעברית) כשהבין שאנחנו ישראלים.
חזרנו לסידני ומצאנו אותה חורפית וגשומה (האוסטרלים בעצמם לא מבינים מה נסגר עם מזג האויר). מצאנו את עצמנו שוב בפאב מתחמקים מהגשם וכותבים את הבלוג הזה.

אז אם נסכם שלושה ימים בסידני, העיר יפה ואירופאית לכל דבר (מלבד העובדה שהיא לא באירופה), הספקנו לראות כמה דברים יפים ולא פחות חשוב כבר שתינו 7 סוגי בירות חדשות (אנה רוצה לייבא שתיים מהן לארץ).

אנחנו עושים הרבה כיף, מקווים שגם אתם.




ביי בנתיים,
אנה ויואב