היי,
אחרי הטרק הגענו לקווינסטאון, את פנינו קיבל גשם מטורף – 36 שעות בלי הפסקה של גשם. קנינו מטריה ויצאנו לתור את העיר. (שמתם לב לשפה הגבוהה? לתור!), קווינסטאון נחשבת לעיר צעירה וקופצנית, יש המון פאבים, בתי קפה ומסעדות. קווינסטאון נמצאת במרכזו של איזור יפיפה ואגם גדול שהופך את הנוף למראה מרהיב כל פעם שמרימים את הראש (נראה שהנופים האלה אף פעם לא משעמים אותנו...).ביום הראשון פשוט טיילנו בעיר (וניסינו להרגיע את השרירים הדואבים מהטרק).
ביום שלמחרת קפצנו סווינג באנג'י, שזה מין נדנדה עצומה שמתחילה בנפילה חופשית וממשיכה להתנדנד בין שני צוקים גדולים (אפילו יש וידאו ביתי), את הקפיצה עשינו ביחד, קשורים זו לזה בחבלים ולולאות.
למחרת קפצנו לעיירה קרובה שנקראת ארוטאון, זו עיירה פצפונת שבה כל המבנים, בתי הקפה והחנויות נראים כאילו אנחנו בתחילת המאה, פעם חיפשו שם זהב ויש כל מיני שרידים לזמנים האלה. היה שקט ונחמד, שתינו סמוזי (סוג של מילקשייק-יוגורט) תות באחד מבתי הקפה ונהיננו מהאווירה.
מזג האויר השתפר מאוד והחלטנו לצאת לטרק יום שנקרא בן-למונד, אחרי שעלינו, טיפסנו ואז עלינו עוד קצת הגענו לנקודה הגבוהה ביותר וממנה יכולנו להשקיף על קווינסטאון כולה ועל ההרים והאגם המקיפים אותה. בדרך למטה עברנו דרך רכבל (שמשמש בחורף את אנשי הסקי), עצרנו שם לשתות קפה ועוגת גזר-גבינה מ-ע-ו-ל-ה ולהשקיף עוד קצת על האיזור מלמעלה.
בעיר יש גלידריה מפורסמת בשם פטגוניה, כמובן שלא היתה ברירה אלא לבחון את המקום, אנה שהיא כידוע מבקרת גלידות כבר שנים, טוענת שהגלידה שם היא אחת הטובות שהיא טעמה (ניסינו את הבננה ספליט, תאנה-פיסטוק ותות-וניל).
ב-31.12 התעוררנו לבוקר שמשי, יצאנו לעשות ג'ט-בואט שזה שיט מהיר מאוד על סירת מנוע מהירה מאוד (יש בה שני מנועים של ביואיק) בנהר צר למדי... נסיעה של כחצי שעה שכללה סיבובים של 360 מעלות, מעבר מילימטרים ממצוקים וסלעים, עוררה אותנו (וגם הרטיבה) מעייפות הבוקר.
את השנה החדשה חגגנו בקווינסטאון (לא במקרה), יצאנו למסיבת רחוב גדולה וקצת אלכוהול לפני (כי אסור להכניס/לקנות אלכוהול לאיזור המסיבה...) הסתיימה בחצות עם זיקוקים וספירה לאחור. המשך המסיבות היו בפאבים והמועדונים שמסביב. קינחנו בהמבורגר לפני שינה וחזרנו לאכסניית פיליפ (האוטו שלנו).
היעד הבא שלנו היא העיירה וואנאקה (היינו שם לביקור קצר לפני כמה ימים, בדרכנו לרוטברן), שם ביקרנו ב"פאזלינג וורלד" שהוא מקום מלא אשלות ותעתועי מוח למיניהם, בנוסף יש שם מבוך ענק (1.5 קילומטר) שהאדם הממוצע לדבריהם הולך בו 4-5 ק"מ עד שהוא מוצא את דרכו החוצה. ביקרנו במבשלת בירה קטנטונת שם העבירו לנו סיור ונתנו לנו לטעום מהבירות המיוחדות שלהם.
עוד ביקרנו במוזיאון התחבורה והצעצועים, עם יותר מ-30000 פריטים שונים הכוללים מאות מכוניות ישנות, אופנועים, צעצועים משעשעים ישנים וחדשים ועוד... היה כיף!
למחרת יצאנו לטרק יום שנקרא ה"רוב רוי", האתגר האמיתי היה להגיע לטרק – דרך עפר בעייתית עם חורים בכביש, נחלים שחוצים את הכביש, כבשים ופרות שעוברות בכביש להנאתן (והם לא שמעו על משמרות זהב – ככה שצריך להיות מאוד זהירים וסבלניים). הטרק עצמו היה יפיפה, שילוב של נהר כחול ושוצף ליווה אותנו לאורך רוב הדרך, מדשאות ירוקות, יערות והרים מושלגים (שהשלג הנמס יוצר מפלים עצומים) יצרו תמונות נוף מדהימות. בקצה הטרק שתינו קפה שחור, נהנינו מנוף ההרים המושלגים ונזהרנו מהציפורים היפות שאיימו לחטוף לנו את הקרקרים מהידים (כמו שהם עושות לפעמים לפי הסיפורים).
בערב חזרנו שוב לסינמה פרדיסו לסרט ועוגיות חמות וטעימות.
במהלך כל השהות שלנו בוואנאקה ישנו אצל אישה בשם אן, שאירחה אותנו בבית הנעים שלה, בחום ואיכפתיות.
זהו בינתיים, נשיקות וחיבוקים לכולם בארץ ושנה טובה ומוצלחת ל-כ-ו-ל-ם,
אנה ויואב.
תגובה 1:
אנה!! מתגעגעת המון!
אגב- אם את שוקלת להיות רועה, אז תדעי שיפה לך הלוק.
נשיקות!!!
הוסף רשומת תגובה